הקונסול ג'יימס פין

29.8.1872 - 13.8.1806

הקונסול הבריטי השני בירושלים, שירת בירושלים בין השנים 1846-1863 ושירת וגר בקונסוליה אשר היתה המבנה הצמוד לכנסייה במתחם עמנואל.
פין נולד בלונדון למשפחה נוצרית אדוקה ומרובת ילדים ולמד בבית ספר דתי – נוצרי.
הוא התעניין מאוד בעם העברי ולכן למד המון על ההסטוריה של היהודים, כתב על תולדות היהודים ואף הכיר את השפה העברית. בזמן כהונתו אחד מתפקידיו היה להגן על יהודי בריטניה אך מרוב אהבתו
אל העם היהודי הוא עזר ליהודים באשר הם. 
מספרו "עתות סופה" דפתרי הקונסוליה בירושלים: 
"כיוון ששלט בעברית הרי מטבע הדברים יכול היה להיות קרוב יותר ליהודים ומצוי בעניניהם. ליבו דואב למראה המצוקה שבה הם נתונים יותר מכל עדה אחרת אז בירושלים. והוא מחפש דרכים להשיג אמצעים כדי לעזור להם בלי להדיחם, אפילו ברמז קל מן הקלים, לנצרות. הוא מקים מפעל כלכלי רב ממדים המכונה בפיו “מושבת חרושת” (למעשה מטעים תעשיתיים), רוכש כרם עזוב ונוטעו מחדש בגפנים וזיתים, משפץ בורות וחוצב חדשים, בונה בית בד לשמן ומביא אליו מכבש ברזל אחד מן השניים שהובאו לראשונה לארץ; עוד הוא מקים יקב, בית מלאכה לעשיית מטאטאים, מסבנה ועוד. וכל זה בידי יהודים שמוזמנים לעבוד “במושבה” זו (הרחק מהעיר העתיקה) – שכונת כרם אברהם כיום – ובאים מדי יום לעבודה ומקבלים את השכר שהיה מקובל אז בעיר 3 גרושים (12 סנט של ארה"ב שהם 6 פנסים אנגלים). בנוסף לשכר זה קיבלו מיד עם בואם לעבודה גם מזון: פיתות וביצים. היה זה מקרה ראשון של עבודה יזומה או “עבודת דחק” לפי המושגים של ימינו. והיו ימים (כשהיה כסף בקופה) שמספר העובדים הגיע ל־160, מספר עצום ביחס לגודלה של האוכלוסיה היהודית בעיר באמצע המאה הקודמת. ובאותו כרם אל חליל – הוא כרם אברהם, שבסופו של דבר נמכר זמן רב אחרי פטירתו של פין ע"י אלמנתו ובמקומו הוקמה שכונת מגורים בשם זה – נבנה גם בית, בית ראשון שהוקם בידים יהודיות בירושלים עם כתובות עבריות חרותות על קירותיו. הבית קיים עד היום באותה שכונה (כרם אברהם) 
ברחוב עובדיה 24. 
פין היה הראשון, וזמן רב גם היחיד, שמינה במסגרת סגל הקונסוליה מתורגמנים יהודים לעברית וכן גם ליידיש ולדינו, והוא שמח בתחייתה של הלשון העברית והדגיש בכל הזדמנות כי העברית היא השפה המשותפת המלכדת יהודים מכל קצווי העולם הבאים לירושלים, ויש לזכור, כפי שצויין כבר, כי הוא עצמו שמע וקרא עברית ויכול היה לקלוט דברים בכתב ובעל־פה ממקור ראשון בלי להזדקק מתורגמנים.

ב־15.9.1857 הגיש פין תזכיר לשר החוץ הבריטי ובו הציע ליישב יהודים בארץ בתור חקלאים שיפריחו את שממותיה. היה זה מסמך בריטי ראשון לטובת “בית לאומי” ליהודים בארץ שחובר בידי ממלא תפקיד רשמי ועוד בירושלים. ולכן מכאיב מאד, שדווקא בשל תקרית הקשורה ביהודים הועבר פין מתפקידו". שמואל אביצור.

הרבה מאמרים נכתבו על ג'יימס פין, הוא היה ידוע ומוכר בזכות אהבתו לעם היהודי אך גם היה ידוע בחוסר סדר ואמוציונאליות בכל הנוגע לכספים. מר פין רכש קרקעות וראה בעיני רוחו את סבלו של העם היהודי בכל עת, הוא פעל ללא הרף בכל מקרה בו היתה התעללות נגד יהודי מהשלטונות העותומניים או התושבים סביב. 
במאה ה-19, מעטים היו הספרים והיומנים שכתבו אנשים על התקופה, לכן מכל תיעוד אנו למדים על אורך הרוח והחיים בירושלים בזמנים של עוני, מצוקה, כניסת מעצמות וכו'. בספרו "עתות סופה", אשר ערכה לאחר מותו אשתו אליזבת' פין, ניתן ללמוד המון על המצב הפוליטי בארץ, היחסים הדיפלומטיים, החיכוכים וגם לחוש בצורה עמוקה את אופיו של ג'יימס פין אשר פעל למען התושבים. 

עוד ציטוט מבורך מאת שמואל אביצור על הזוג:

"וראוי שאזרחי ישראל וכל קוראי עברית ידעו לא רק על החיים בארץ ב“עתות סופה” במאה הקודמת כי אם גם יכירו, את פעלם הברוך של חסידי אומות העולם – ג’ימס פין ורעייתו. מן הראוי להציב יד לזכרם של הזוג פין בתוככי ירושלים ואולי דוקא בבית הראשון שנבנה ביזמתם ע"י יהודים מחוץ לחומותיה".

סיום כהונתו של מר ג'יימס פין לא היה סיום יפה, פין היה היחידי שרב את ריבם של היהודים והגן עליהם פעמים הרבה מפני עריצות השלטונות ומהתעללות אנשי העדות האחרות . 1863 כבר בא לירושלים קונסול בריטי אחר. ואילו ג’. פין נשלח לכהן כקונסול במקום אחר בקיסרות התורכית. הדבר שבר את ליבו הסוער. הוא לא החזיק זמן רב במשרתו החדשה הבלתי רצוייה, ונפטר ב־1872 בגיל ששים ושש.

יהי זכרו ברוך.